בחודשים פברואר ויוני 2007 נערכו שתי חפירות הצלה בנס ציונה (הרשאה מס' 5031-A*; נ"צ — רי"ח 18002-9/64848-58, רי"י 13002-9/14848-58), לקראת בנייה. החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת שיכון דיירים בע"מ, נוהלו על ידי ד' גולן, בסיוע ש' יעקב-ג'ם וא' בכר (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום), ר' ויניצקי (מעבדת מתכת), מ' שויסקיה (ציור חרסים), ר' קול (נומיסמטיקה) וכן מ' אבישר וא' איילון.

 

החפירה נערכה בשטחם של פרדסים נטושים במערב נס ציונה. נחפרו 11 ריבועים לאורך כ-70 מ' מצפון לדרום, ונחשפו תעלות מים מהתקופה האסלאמית הקדומה ודרך קדומה מהתקופה העות'מאנית (איור 1). סמוך לחפירה מצפון-מערב נערכה בשנת 2001 חפירה, ובה התגלו שרידי בנייה מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה ומימי המנדט הבריטי  (ר' חדשות ארכיאולוגיות 118).

 

באמצע שטח החפירה נחשף קיר יסוד של תעלת מים מרכזית (W148; כ-20 מ' אורך, 0.8-0.6 מ' רוחב; איור 2). קיר 148 נבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב מחמש שורות של אבני גוויל קטנות מכורכר והשתמר לגובה שני נדבכים. הקיר קטוע, ובדרום-מערב שטח החפירה התגלה קטע נוסף שלו (W113, לוקוס 152). סמוך לקיר התגלו מפולות של תעלה מטויחת. אל קיר 148 מתחבר קיר במפלס נמוך יותר (W118  ו-1.13 מ' אורך), שנבנה בכיוון מזרח-מערב והשתמר לגובה שני נדבכים. נראה שעל קיר 118 היתה בנויה תעלה. אל קיר 118 ניגשת בזווית ישרה מדרום תעלת מים (לוקוס 147; 2.5 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב; איור 3), שנבנתה מיסוד של אבני גוויל קטנות ומעליו תעלה שחתכה רבוע (0.18 מ' רוחב התעלה). סביר להניח שהתעלה היתה מטויחת בעבר, בדומה לתעלות אחרות שנחשפו בחפירה. נראה כי המים זרמו מהתעלה המרכזית 148 אל תעלה 118 וממנה אל תעלה 147. ממזרח לתעלה המרכזית, במקביל לה, נחשפה תעלה נוספת (לוקוס 143; 6 מ' אורך, 0.6 מ' רוחב; איור 4), שנבנתה מקיר יסוד של אבני גוויל קטנות ומעליו תעלה שחתכה מלבני (0.25 מ' רוחב) והיא מטויחת. ייתכן שגם תעלה זו היתה מחוברת לתעלה המרכזית. בקצה הדרומי של החפירה נחשפה תעלה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (לוקוס 141; 3.4 מ' אורך, 1.1 מ' רוחב, 0.18 מ' רוחב התעלה), המטויחת מפנים ומחוץ. נראה שתעלה זו נסתמה במכוון באבנים ובטיח, אולי במטרה להגביהה או להגדיל את שיפועה. ממזרח לתעלה 141, במפלס נמוך ממנה, נחשפה שכבה של אבנים קטנות (לוקוס 133; 1.32 מ' אורך, 0.71 מ' רוחב), שתפקידה אינו ברור. בקצה הצפוני של החפירה נחשפו שרידי תעלת מים (לוקוס 128) שהשתמרותה גרועה. בחפירת התעלות התגלה ממצא קרמי מועט מהתקופה האסלאמית הקדומה, הכולל בעיקר כלי אנטיליה (איור 5: 4-1) וכמה קנקנים (איור 5: 5, 6). כן התגלה מטבע פלס מברונזה, המתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הז'–הח' לסה"נ). נראה כי התעלות שהתגלו בחפירה היו חלק ממערכת השקייה לשימוש חקלאי, שזמנה התקופה האסלאמית הקדומה. התעלות נבנו בשיפוע יורד כלפי דרום-מערב. על סמך הממצא הקרמי נראה כי בקרבת מקום היתה באר אנטיליה.
מדרום לתעלה 143 התגלו שרידי דרך, שנבנתה מעפר וכורכר מהודק (לוקוס 112) ונתחמה משני צדיה בשני קירות של אבני כורכר (111W, 112W). בחפירת הדרך התגלו שברים של רעפי מרסי, ולכן היא תוארכה לתקופה העות'מאנית. גם על פני השטח לוקטו מעט שברים של כלי עזה מהתקופה העות'מאנית.