תאריך פרסום: 11/13/2008

סיכויי הערוץ הראשון לייצר עניין סביב הבחירות המוניציפליות דמו לסיכוייו של ארקדי גאידמק להתמנות למפכ"ל המשטרה. ירון פריד לא מסופק.

זה היה יכול להיות יומו הגדול של ערוץ 1, היחיד שהראה עניין ממשי בבחירות המקומיות, עם משדרים מיוחדים, נקודות שידור, חדר מצב וגאולה אבן בתפקיד הדובדבן, בעוד שאר הערוצים בחרו להתעלם, כמו רוב העם, והמשיכו בשלהם עם כל ההבלים והבובלילים הרגילים. אבל ביום שבו הדבר המעניין ביותר היה תספורת הרוקוקו של אשת ראש העיר חיפה, או המקרה של ראש עירית נתניה ששכחה להביא תעודה מזהה לקלפי (אלמנטרי, פיירברג), סיכויי הערוץ לייצר איזשהו רחש דמו לסיכוייו של ארקדי גאידמק להתמנות למפכ"ל המשטרה.

יש בחירות, כמו אלו שהעלו את אובמה לשלטון, שבהן המלה "מרגש" נטחנת למוות, ועדיין ברור גם לצופה המסרב להתרגש שמשהו מרגש אכן קורה שם. ויש בחירות שבהן ראש עירית נס ציונה מתמודד מול עצמו (מול פתק ירוק, למהדרין), שכל מלמולי "המתח כאן גבוה" של כל הכתבים הרדומים ברחבי הארץ, לא ישכנעו שמישהו מתוח, וגם מאמצי הכתב בתל אביב להסביר שהבחירות הקודמות היו "משעממות מאוד" ו"מאוד משעממות" (באותו משפט), לא מצליחים להוכיח שהפעם זה אחרת.

השידורים היו חרפתיים רוב הזמן, ועדיין מבישים פחות מאחוזי ההצבעה שנרשמו בתל אביב. בתפריט: מגיש ששגה בשמות הכתבים (חלקם נציגי תחנות הטלוויזיה בכבלים) שמצידם שגו בשמות המועמדים ובקריאה פשוטה של טקסטים מהטלפרומפטר, שהתגלה כמשענת קנה רצוץ, וזה בזמן שרעשי רקע מכתבה קודמת, או מתחנת מוניות סמוכה, לא הטביעו את דבריהם.

נסיונות ההתבטאות של סטנדאפיסטית אומללה שייצגה את "קול העם" נקטעו בברוטליות (אולי לא הפסד גדול, בהתחשב בכך ששורת המחץ שלה היתה: "אני בוחרת בקפוצ'ינו דל שומן") על ידי מנחה מיוזע שהודיע,  ציטוט: "נמשיך בעניינים הקצת יותר רצינויים", ומיד שאל את הכתב הבא אם גם הוא בוחר קפוצ'ינו. לא רצינויים היו גם דברי הכתב בתל אביב, יאיר ויינרב, שהתלונן על "מתופפים רועשים מאוד" בקרבתו (לא היה תקציב למתופפי פנטומימה?) והרצה על כך ש"תל אביב, את יודעת" (בן שיחו באולפן, אבי פירסט, היה זכר לכל הדיעות) "זה סוג של מדינה קטנה. יש כאן הכל, עניים, עשירים, דתיים, חילוניים, ספרדים, אשכנזים... פשוט הכל, שסך הכל חיים ברווחה ובשגשוג". שוב, ציטוט מדויק.

ואולי המדינה הקטנה שאליה התכוון היא מדינת ערוץ 1, שרק בה עדיין אפשר לשמוע שטויות כאלו בשידור ישיר. רוח ההתפייטות שנחה על יגאל רביד במטה ניר ברקת ("מול הר הרצל", לחובבי האתרים והנופים) נגעה ללב. "הנקודות הירוקות", הצביע על פלקט עגום, "הן אנשים בודדים בתוך קלפיות". לחיי אלינור ריגבי. "זה קמפיין גדול", הוסיף, "שמתאבד על כל מצביע ומצביע". "צאו להצביע - אם לא, תקבלו עונש", איים פירסט וצדק. את העונש שלנו קיבלנו.