התחלות חדשות - מאת אולגה מנצור

רגעיו הראשונים של תינוק חדש במשפחה מאת אולגה מנצור

שלום לכם וברוכים הבאים לכתבה הראשונה בסדרה להורים טריים.
  

היום, לרגל עלייתו לרשת של האתר בחרתי לדבר אתכם על התחלות חדשות.

החיים שלנו מלאים בהתחלות, חלקן חשובות יותר וחלקן חשובות פחות: עבודה חדשה, חברות חדשה, זוגיות חדשה, חוג חדש, לימודים חדשים, מקום מגורים חדש. כל אחד זקוק לתנאים שונים כדי להרגיש טוב במקום חדש, אך כולנו זקוקים לתחושת שייכות.

אנחנו חיים בחברה וחשוב לנו להרגיש חלק ממנה, להרגיש שאנחנו משמעותיים, בעלי ערך ושווים. גם אם בהתחלה אנחנו פסיביים, עומדים בצד ורק צופים או לומדים, מהר מאוד חשוב לנו לתת את חלקנו ולהפוך לחלק פעיל במקום החדש. ההתחלה הראשונה של האדם - הצטרפותו כתינוק למשפחה, היא ההתחלה המשמעותית ביותר עבורו. התינוק בתחילת דרכו חסר אונים ותלוי לגמרי בדמויות שמטפלות בו, שהן בדרך-כלל ההורים. הוא נמצא במרכז ואנחנו ההורים עושים בשבילו הכל, מספקים לו את כל צרכיו הבסיסיים.

בשנת חייו הראשונה לומד התינוק שני דברים חשובים:

הדבר הראשון - שהוא חלק מקבוצת אנשים - המשפחה שלו, הוא תלוי בה ולכן חשוב לו להיות ביחסים טובים איתה.

דבר שני – שהדרך להשתייך לאותה קבוצה היא ע"י עשייה, כי זה מה שהוא רואה סביבו.

בשלב זה הילד נמצא בתפקיד הצופה. הוא עוקב אחר הוריו, בודק את תגובותיהם לדברים חדשים שהוא מסוגל לעשות: לצחוק, לבכות, להשמיע קולות, למחות כפיים, לזחול. ההורים בדרך-כלל מגיבים אליו יפה וכולם מרוצים.

מתי מתחילה הבעיה?

ברגע שהילד גדל ומתחיל ללכת. בשלב זה הוא מנסה לעשות דברים כדי לקחת חלק בעשייה המשפחתית, ופה נוצרת בעיה, כי אנחנו ההורים לא תמיד מבינים את הצורך הזה ולא תמיד מקבלים אותו בברכה. אתן לכם דוגמא: ילד קטן גורר כיסא כדי להגיע לארון לקחת כוס. התגובה הראשונה שלנו היא למנוע זאת, להזהיר אותו שזה מסוכן ושהוא עלול ליפול. וכך, מתוך דאגה לשלום הילד או ממקום שאיננו מעריכים נכון את יכולתו, אנחנו לא מאפשרים לו להתנסות בעשייה עצמאית. ולפעמים, בגלל קצב החיים המהיר שלנו, זה אף נתפס כמשהו מפריע, מעכב, לא נחוץ. עם הזמן בלי כוונה ובלי לשים לב אנחנו מונעים מהילד להרגיש את אותה תחושת שייכות שדיברנו עליה קודם שהיא להרגיש משמעותי ויכול.

התפקיד שלנו כהורים הוא לאפשר לילד להפוך לחלק מתוך המעגל המשפחתי ולא להשאיר אותו במרכז המעגל. לאפשר לו להתנסות בעשייה ולהגיע לתחושת מסוגלות ולאמונה בכוחותיו. אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא ע"י מתן תפקידים ובקשת עזרה מהילד כבר מגיל קטן. ילד שכבר יודע ללכת יכול לזרוק את הטיטול שלו בפח או לשאת בעצמו את הילקוט שלו מהמעון. לא תמיד חייבים לחפש משהו מיוחד לתת לילד לעשות, עצם זה שהוא יושב ומשחק בשקט עוזר לאמא להמשיך בעיסוקיה וחשוב שהילד יידע זאת.

כאשר אנחנו מבקשים מילד לעזור אנחנו מלמדים אותו לשתף פעולה, להתחשב ולהתעניין באחרים ולא רק בעצמו. ילד כזה לומד מגיל קטן שהוא יכול לסמוך על עצמו, שיש לו כוחות ויכולות. ילד כזה מרגיש בטוח בעצמו מכיוון שאינו תלוי באחרים שיעשו למענו, אלא הוא מסוגל לעשות דברים לבד. ההתמודדות עם העשייה מפתחת בילד כישורים חברתיים שילוו אותו בחיים הבוגרים. בעתיד אותם כישורים, כוחות ויכולות יסייעו לו להתמודד ביתר קלות עם ההתחלות החדשות שלו.