צווי מניעה, ראשה של השרה יולי תמיר או עצותיה של ח"כ תירוש, לא יפתרו את המשבר בחינוך.

שביתת המורים, ארוכה ופוגעת בתלמידים ובמורים. ככזו, ראוי שתסתיים ובמהרה. רצוי היה שלא הייתה פורצת כלל.

שביתת המורים, ארוכה ופוגעת בתלמידים ובמורים. ככזו, ראוי שתסתיים ובמהרה. רצוי היה שלא הייתה פורצת כלל.

אלא, שמורי ישראל, הם בני אדם, יש ביניהם מורים טובים יותר וטובים פחות, כמקובל אצל בני אדם. כבני אדם, כמורים וכעובדים קצה נפשם בדרך בה מתנהלת מערכת החינוך שנים רבות. (ראש הממשלה אולמרט, צוטט בתקשורת כמי שאמר שהמשבר בחינוך נמשך כבר 20 שנים.)

סיום השביתה ישיב את התלמידים והמורים לכתות. אך, האם יהיה בכך כדי לפתור את המשבר העמוק והרמה הירודה אליהם נקלעה מערכת החינוך ? ודאי שלא.

צווי מניעה אם יינתנו על ידי בית הדין הנכבד, ישיבו את המורים והתלמידים לכיתות. נראה לי שלא יהיה צורך באזיקים, היות שמורי ישראל הינם אזרחים שומרי חוק. יחד עם זאת, גם אם ייתן בית הדין הנכבד פסק דין שיחייב את המורים להפסיק את השביתה, לא יהיה בו פירוט של רמת המוטיבציה איתה ישובו  לכיתות והדרך שבה ילמדו.

לבית הדין הנכבד הפררוגטיבה והכלים המשפטיים לדון ולהכריע בדרישת הממשלה להוצאת צווי מניעה ומשהתבקש לעשות כן יכריע בית הדין הנכבד ויאמר את דברו. אולם, על הממשלה לשקול שוב ובכובד ראש, האם צווי מניעה לא יהיו בחינת "יצא שכרו בהפסדו". האם יהיה בהם כדי לחזק את האמון, הרופף ממילא, בין הצדדים ? מה יקרה כשמורים שנכפה עליהם ללמד יעמדו מול תלמידיהם ? מה תהיה רמת המוטיבציה שלהם ? ו"שביתה  איטלקית" כבר אמרנו ?

השבוע, התבשרנו כי חה"כ רונית תירוש, גדעון סער ואחרים היו בין חותמים על עצומה הקוראת לפיטוריה של שרת החינוך. באשר ליוזמה, לא ברוכה זו, לא נותר לי אלא להשתמש בדבריו של ח"כ סער כלפי שר האוצר בר-און השבוע בכנסת. יוזמי העצומה, טועים ומטעים.

כל בר דעת וודאי מי שמכיר את התנהלות הדברים בממשלה, יודע כי המפתח לפתרון המשבר הוא כספי, וככזה, אינו בידיה של שרת החינוך, כי אם בידי שר האוצר וראש הממשלה. המפתח לפתרון הוא כספי לא רק באשר לשכר המורים, כי אם בשינוי התפיסה היסודית באשר למערכת החינוך ולהתנהלותה.

באשר לכך, אמר אמש יו"ר מפלגת העבודה שר הביטחון אהוד ברק, בפני לשכת מפלגת העבודה, כי הוא מחזק את ידיה של השרה יולי תמיר, וכי הוא מתכוון לדרוש קיום ישיבת ממשלה, בה יידון המשבר בחינוך והפתרונות הדרושים.

אילו הסכסוך בין המורים לממשלה, היה קשור רק בשכר המורים ייתכן וההסכמות היו נחתמות כבר מזמן. אבל, גם הממשלה, בדרכה וגם ארגון המורים, בדרכו, מבינים כי המשבר והבעיות הן עמוקות יותר וכי כך גם צריכים להיות הפתרונות.

אין במשבר הזה, טובים ורעים. יש בו, בשל השביתה והתנהלות הצדדים הרבה אמוציות. הללו, אין מקומן במשא ומתן. פתרון המשבר יבוא, רק בצורת פתיחות והבנה של הצדדים כי בחינוך דור ההווה ודור העתיד עסקינן. לפיכך, על כולם להתעלות ולהגיע לפתרון כולל ומוסכם. כפייה לא תצמיח תועלת. כך גם, פתרון חלקי, שיקבע את הבעיות גם לעתיד לבוא.

ניתן להסכים על המתווה שהציעו שרת החינוך, תמיר ומזכ"ל ההסתדרות עיני של פתרון בשני שלבים. אבל לא ניתן לחמוק מהתמודדות עם בעיות היסוד של המשבר ופתרונן.

גם אם, בעקבות ועידת אנאפוליס או שלא בעקבותיה, נגיע לפתרון הסכסוך עם הפלשתינאים, גם אם שכנינו יקבלו אותנו כשכנים טובים ויוצרו מוקדי שיתוף פעולה אזוריים, גם אם הכלכלה הישראלית תצמח ותשגשג גם אז, לטווח הארוך, ללא ערכים, דעת והשכלה עתידנו לא יהיה ורוד. חברתנו לא תהיה חסונה. הזלזול וההשתמטות יהפכו לתופעה רחבה הרבה יותר והמוטיבציה תחלש.

אשר על כן, אני קורא לצדדים, שבו והקשיבו בפתיחות איש לרעהו וזכרו במה אתם עוסקים ודנים. בעתידה ודמותה של החברה בישראל.

 
מאת: שי ברק
משפטן ושליח ציבור,* חבר מפלגת העבודה
רח' החרמון 10, בית דגן 50200 טל' 054-2499908
דוא"ל: [email protected] אתר: www.barak4u.co.il

* האמור במסמך זה, הינו בבחינת דעה פרטית של שי ברק ואינו מטעם מפלגת העבודה, או בשמה.