אומנויות הלחימה בחסות שרעבי

 אומנויות הלחימה בחסות שרעבי

הלכתי לעשות כתבה בנושא הטאקוונדו והקראטה ובמקום זה יצאה כתבה על משפחה שלמה.

לצד הכדורגל והכדורסל יש מספר רב של ענפים שלא זוכים לעדנה שבה מקבלים מקצועות הכדור וכמובן שאין קשר בין ההישגיות לבין הרמה התקשורתית והתקציבית.

ישבתי עם דוד שרעבי הנס ציוני שהסביר את משמעות הדבר להיות קראטיסט בלי הקצבה "זה בפרוש לנסוע לתחרות, לחטוף מכות, לשלם על זה ולחזור"

אומר חצי בצחוק חצי ברצינות שרעבי.

צריך להבין, דוד שרעבי הוא ההכל יכול של אומנויות הלחימה בארץ וכמעט בכל תחרות קבוצתו וחניכיו זוכים בשלל תארים כאשר ובשביל הדובדבן חובה לדעת כי בנו יחיעם (בן 28) הוא אלוף הארץ בטאקוונדו ובין חמשת הטובים בעולם. אי אפשר לדבר עם יחיעם כי נכון לעכשיו הוא במחנה סגור בוינגייט לקראת אליפות העולם ב5.5 בבייג'ין. האבא דוד כבר לא מתרגש הוא עבר את זה כבר המון פעמים, לעצמו ולילדיו

-          יש סיכוי ליחיעם להגיע גם לאולימפיאדה?

" בהחלט. הוא בין הטובים בעולם במקצוע ועם תוצאות טובות הוא גם יגיע לבייג'ין 2008 וזה בכלל לא יהיה הפתעה, הוא ברמה שלהם"

-          מה הקריטריונים?

" הוא חייב להיות בין השלושה הטובים באירופה או בין החמישה הטובים בעולם"

דוד עצמו חי, אוכל ונושם את הענפים האלו, מגיל 14 (כרגע הוא בן 58, נראה בן 40) הוא בעניין של להכות ולחטוף הוא בין מייסדי ומרימי הענף בארץ ורק בגיל 42 תלה את החליפה. בנוסף לכך הוא הכניס לעניין את בני המשפחה כאשר בנוסף ליחיעם יש לו תאומים בני 30 שגם לוחמים וילד בן 17 שהעדיף לעזוב את הענף לטובת הכדורגל. בארונות הבית מפוזרים שלל גביעים וקשה לזהות למי הם שייכים, בכל זאת לכל אחד מדיירי המקום יש את ההישגים שלו.

לבסוף, מנסה להמחיש דוד את הפוטנציאל הקיים במקצוע האולימפי הטאקוונדו " גודל פה דור מאוד מוכשר ברמה מאוד גבוהה שלא הייתה בארץ שיביאו הישגים כאשר חלקם גם כולל השתתפות באולימפיאדה.

אני אישית יצאתי מהשיחה אופטימי, מי יודע אולי בשנה הבאה העיר נס ציונה תזכה לראשונה לייצוג אולימפי.